לזכרו של רונן היקר,
שנפטר לפתע מדום לב בשבת, ראש חודש חשוון, והוא רק בן 57.

רונן נלקח מאיתנו בפתאומיות מחרידה, לעיני אשתו וילדיו – ברגע אחד שבו השתנו חייהם לנצח.
דום הלב קטף אותו במהירות, אך התחושה הקשה שנשארה היא שאולי – אולי – היה אפשר להציל אותו.

הגעת הצוותים הרפואיים התעכבה, וכוננים לא הספיקו להגיע בזמן.
הידיעה שייתכן שאם היו יותר כוננים זמינים וקרובים – חייו היו ניצלים – מכאיבה, מלווה אותנו ולא נותנת מנוח.

רונן היה לב פועם של אהבה, מסירות וחכמה. איש משפחה למופת, אדם של ערכים, שידע לראות כל אדם, להעניק, להקשיב ולחבק.
השקט שלו דיבר בעד עצמו. הנוכחות שלו הייתה עוגן.

החסר שהוא הותיר – עצום. אך כך גם השפעתו והאהבה שנטע בנו.
במותו הוא מזכיר לכולנו כמה חשוב לפעול – להגדיל את מערך ההצלה, להגביר מודעות, ולוודא שלא יהיו עוד מקרים שבהם עיכוב שווה חיים.

יהי זכרו ברוך.